נחמו נחמו. אלהיכם יאמר אל הנביאים נחמו את עמי וכפל המלה יורה על החזוק:
על לב. דברים המקובלין על הלב: וקראו אליה. אמרו לה אשר מלאה ונשלמה זמן גלותה: כי נרצה. נתפייס עונה ר״ל נתכפר עונה: כי לקחה. כי כבר לקחה תשלומין מיד ה׳: כפלים. ר״ל שתי גליות גלות בבל וגלות ראמולוס: בכל חטאתיה. בעבור כל חטאתיה:
קול קורא. כאלו קול מכריז ואומר פנו במדבר דרך ה׳ להשיב בו בני הגולה: ישרו בערבה. עשו בערבה דרך ישר לאלהינו כי הוא ילך לפניהם:
כל גיא. כל עמק ירומם וכל ההרים ישפלו להיות הדרך ישר ושוה: העקוב. דרך המעוות יהיה מישור: והרכסים. מקומות הגבוהות יהיו בקעה:
ונגלה. אז יגלה כבוד ה׳ וכולם יראו כי פי ה׳ דבר הנחמות האלו הואיל ונתקיימו:
קול אומר קרא. קול נבואה אומר להנביא קרא והכרז ברבים: ואמר. כאלו הנביא שואל מה אקרא וקול הנבואה משיבו קרא לאמר כל הבשר חציר ר״ל כל העמים שיבואו עם גוג על ירושלים למלחמה יבולו ויכמשו כחציר: וכל חסדו. ר״ל ואף אם מי מהם עשה חסד מה לא יחשב למאומה ויהי׳ כציץ השדה הכמוש מהר כי מאד הרעו לישראל והכריע הכף:
יבש חציר. לזה יתייבשו כחציר ויבולו כציץ: כי רוח וכו׳. ר״ל בהפחת רוח יאבדו: אכן. באמת העם שעם גוג יהיה כחציר וכפל הדבר להחזיק:
יבש חציר. העם הזה יתייבש כחציר ויכמוש כציץ וכולם יאבדו ודבר ה׳ שהבטיח על ידי הנביאים יתקיים לעולם ולא יוכלו לבטל דבריו:
על הר גבוה. להשמיע הקול למרחוק: מבשרת ציון. עדת הנביאים המבשרים הגאולה לציון: אל תיראו. להרים קול בחושבך פן תמצא מכחש ומשקר: הנה אלהיכם. בא המקום לגאול אתכם:
בחזק. בכח ובגבורה: וזרועו משלה לו. ר״ל לא יהיה צריך לעזרת זולתו: שכרו אתו. שכר המעשה מזומנת עמו לשלם לכ״א כגמולו: ופעולתו. שכר הפעולה מזומנת לפניו והוא כפל ענין במ״ש:
כרועה. כמו הרועה המרעה עדרו בנחת ומקבץ הטלאים בזרועו לא במקל ונושאם בחיקו הקטנות שבהם מנהל בנחת כן יוליכם המקום בנחת בשובם מהגולה:
מי מדד. ר״ל מי כמוהו היודע עומק המים כאלו מדד באגרופו ויודע רוחב השמים כאלו תכן מדתו בזרת ויודע מדת עפר הארץ כאלו מדדם בשליש ויודע משקל ההרים כאלו שקלם בפלס ומאזנים וכאומר היודע כל אלה יוכל הוא לעשות את זאת:
מי תכן. מי הכין רצונו של מקום ר״ל מי הטה רצון המקום אחר דעתו: ואיש. מוסב על מלת מי לומר מי הוא האיש אשר המקום יודיענו עצתו:
את מי. עם מי נתייעץ ומי השכילו בינה ומי למדו ללכת בדרך משפט ומי למדו דעת ומי הודיעו דרך תבונות וכפל הדבר העמים הרבה לתפארת המליצה:
הן גוים. גבורת העכו״ם נחשב למולו כטפה המרה הנוטף משולי הדלי שהוא דבר מועט מול מימי הדלי: וכשחק מאזנים נחשבו. בעיני המקום חשובים הם כאבק הנשחק מעפוש מאזני נחושת אשר יוצאים ממנה בנפיחה קלה: הן איים. איי הים ישליך כאבק דק וכאומר ואם כן הוא איך יעמדו למולו למחות בידו מלהוציא את ישראל מתוכם:
ולבנון. לפי רוב גדלו אין די בעצי יער הלבנון להבעיר בהם האש על מזבחו ואין די בחיות הלבנון להקריבם עולות לפניו:
כאין. כלא דבר: נחשבו לו. למולו נחשבים כאלו המה מאפס ותוהו:
ואל מי. אל מי מהדברים תדמו את המקום ומהו הדמיון אשר תשוו לו וכפל הדבר במ״ש:
הפסל. וכי תדמו לו את הפסל אשר האומן התיכו ממתכת והצורף ירדד עליו את הזהב ממעל והצורך יעשה בו שלשלאות כסף למושכו בהם כי ממקומו לא ימיש:
המסכן. העני מלהפריש מכספו על הפסל כמו העשירים הנה יבחר מבין העצים עץ חזק אשר לא ירקב ויבקש לו חרש חכם להכין לו ממנו פסל חזק שלא ימוט ר״ל שלא יתפרדו חלקיו זה מזה וכאומר אם מהצורך לחזקו לבל יתפרדו חלקיו איך ידמה לעליון:
הלא תדעו. משקול הדעת תוכלו לדעת מי הוא אדון העולם: הלא תשמעו. מן המורה והמלמד אשר חקר מדעתו: הלא הוגד. מן הקבלה איש מפי איש המקובל אצלו מראש ר״ל מימים קדמונים: הלא הבינותם וכו׳. הלא תוכלו להבין יסודות הארץ מה המה וכאומר הלא אין לה יסוד כי השמים מקיף אותה מסביב ועל מה עומדת אם לא בגזירת המקום:
היושב וכו׳. הלא הוא יושב על השמים המסבבים את הארץ ויושבי הארץ המה בעיניו כחגבים ואחז במשל מדרך האדם היושב ממעל שכל מה שמתחת לו נדמה בעיניו לקטן: הנוטה. הלא הוא הנוטה את השמים כאדם הנוטה קרום כל שהוא: וימתחם. פרשם כאוהל להיות מוכן לשבת תחתיו:
הנותן. הוא הנותן רוזנים להיות כאלו אינם: כתוהו עשה. עושה אותם להיות כדבר תוהו:
אף בל נטעו. והרי הם אפי׳ כאלו לא נטעו מעולם ואפילו כאלו לא נזרעו מעולם שהוא פחות מנטיעה: אף בל שורש וכו׳. לכשיעקרו לא ישריש אפי׳ הגזע בארץ שיהא מחליף ר״ל לא יחזרו לקדמותם: וגם נשף. ואפילו בנפיחה בעלמא יבושו יאבדו ורוח סערה תשאם ממקומם כקש הנישא ברוח:
ואל מי תדמיוני. ר״ל הואיל וכל אלה בי א״כ אל מי תדמיוני להיות שוה לי באמת: יאמר קדוש. ר״ל האל הקדוש יאמר אל מי וכו׳:
מי ברא אלה. הכוכבים והמזלות הנראים במרום ומי הוא המוציא בכל יום צבא מרום במספר אחד: לכלם. לכל כוכב קרא בשם הנאה והראוי לו וכאומר הלא ה׳ עושה כל אלה: מרוב אונים. בעבור רוב האון ואמצות הכח שיש לו לכן לא נעדר אחד מהם כל ימי עולם כי מתחלה עשאן שיהיו קיימין לעולם:
נסתרה דרכי. העלים עיניו מכל מה שעבדנוהו והעביר מלפניו משפט הגמול כי לא שלם לנו הטוב כפי הגמול:
הלא ידעת. הלא תוכל להשכיל מדעתך אם לא שמעת ממלמד ומורה: אלהי עולם ה׳. ר״ל ואת זה תשכיל אשר ה׳ הוא אלהים עד עולם והוא ברא כל הארץ מהקצה אל הקצה ובכל ידו משלה ולא ייעף ולא ייגע וכחו שוה בכל זמן א״כ יכול הוא לשלם גמול בכל זמן ובכל מקום: אין חקר לתבונתו. ר״ל ומה שמאחר לשלם הגמול הוא על כי אין חקר לתבונתו כי באמת בתבונה יעשה את זאת ואנחנו לא נדע:
נותן ליעף כח. יבוא הזמן שיתן כח לישראל היעף בגולה: ולאין אונים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
ויעפו. ואז העכו״ם שמוסיפים כח כנערים יעפו ויגעו: ובחורים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
וקוי ה׳. אבל המקווים לה׳ יחליפו כח חדש בכל עת: יעלו אבר. יגדלו כנף כנשרים למהר לעוף אל ארצם והוא ענין מליצה: ירוצו. בשובם לארצם ירוצו ולא ייגעו וילכו בדרך ולא ייעפו:
